פלאפון תקשורת בע"מ נ' אלבס

החלטה

זוהי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב שהגישה התובעת כנגד הנתבעת על סך 3,093 ₪ בגין רכישת ציוד.

לטענת הנתבעת, התביעה נעדרת בסיס משפטי וכי הסיבה להגשת התביעה נעוצה בסירובה של הנתבעת לשלם שכר טרחה לב"כ התובעת. הנתבעת טוענת כי שילמה את חובה מבעוד מועד ושילמה כל העת את חיוביה כלפי התובעת, כדוגמא הביאה תשלום שביצעה בסך של 800 ₪ עבור חיוב שלא כובד.

באשר לחיוב הנתבעת בעלות ציוד שרכשה מהתובעת, טוענת הנתבעת להפרת חובה חקוקה של התובעת. לטענת הנתבעת, היא התחייבה לשלם עבור הציוד ב – 36 תשלומים חודשיים ובהתאם לסעיף 51ב לחוק התקשרות (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, יש לאפשר לנתבעת להמשיך ולשלם את יתרת התשלומים לשיעורין.

הנתבעת נחקרה על תצהירה במסגרת חקירה נגדית. הנתבעת העידה כי הוראות הקבע לחיוב החשבון בחודשים 11/10, 12/10, 1/11, 4/11 ו- 10/11 חזרו בהעדר כיסוי בחשבון הבנק וכי שני התשלומים עבור החודשים 4/11 – 10/11 שולמו על ידה באיחור של מספר שבועות ולגבי החודשים האחרים, הם שולמו על ידה לאחר מספר ימים.

עוד העידה הנתבעת כי ניידה את המנוי שלה אצל התובעת לחברה מתחרה לאחר ששילמה את תשלום חודש 10/11 ביום 15/12/11.

כאשר נשאלה ע"י ב"כ התובעת כיצד ביקשה להמשיך ולשלם עבור המכשירים לאחר שהוראת הקבע חזרה בחודש 10/11, השיבה "איך שזה יורד תמיד, בהוראת הקבע. באותה תקופה למדתי ולא כל כך עבדתי. רוב היום הייתי בלימודים. אחרי שסיימתי את הלימודים התחלתי לעבוד".

בחקירה החוזרת נשאלה הנתבעת מה קרה לגבי חיובי מכשיר אחרי ששילמת את ה- 800 ₪, השיבה הנתבעת "ירד מה שירד".

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי לא ניתן לתבוע במסגרת תביעה על סכום קצוב הוצאות גבייה, מנגד טענה ב"כ התובעת בסיכומיה, כי בהתאם לסעיף 5.1 העברת החוב לטיפול משפטי מחייבת את הלקוח לשאת בהוצאות גבייה.

טענת הנתבעת היא טענה שדינה להידחות. סכום תביעה יכול להיחשב סכום קצוב, גם אם אינו מוסכם.

" סכום כסף שניתן לקביעה על ידי חישוב חשבוני הוא סכום קצוב להבדילו מסכום הנקבע לפי שיקול דעת שיפוטי... למותר לציין כי סכום התביעה חייב להיות קצוב, אולם איננו חייב להיות מוסכם. כפירתו של הנתבע בפרט זה או אחר של החשבון תהיה טעונה בירור בשעת הדיון (אם תינתן רשות להתגונן), אך איננה פוסלת את התביעה מלהיות בת סדר דין מקוצר... בתביעה להחזר הוצאות אין צורך שסכום התביעה יפורט בראיה בכתב, ובלבד שמדובר בסכום קצוב שניתן לבררו על ידי ראיה חיצונית".

(דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה עשירית), בעמ' 185,186).

עיקר טענתה של הנתבעת בהתנגדות מסתמכת על האפשרות שעמדה לפניה, להמשיך ולשלם את החיובים בגין רכישת הציוד לשיעורין והמתבססת על סעיף 51ב לחוק התקשורת (בזק ושירותים) תשמ"ב-1982, הנושא את הכותרת " עסקה לרכישת ציוד קצה מבעל רישיון רדיו טלפון נייד", הקובע כלהלן:

"הוסכם בין מנוי לבין בעל רישיון על תשלום לשיעורין בעבור ציוד קצה שרכש המנוי מבעל הרישיון, וביטל המנוי את הסכם ההתקשרות עם בעל הרישיון, לא יהיה רשאי בעל הרישיון להעמיד לפירעון מיידי את יתרת התשלומים של המנוי בעבור ציוד הקצה שרכש כאמור, והמנוי יהיה רשאי להמשיך לשלם את התשלום לשיעורין במועדים ובסכומים כפי שהיה עליו לשלם אלמלא הביטול."

בענייננו, אין עוררין מצד הנתבעת על גובה יתרת החוב שלא סולקה על ידה בגין רכישת הציוד ואין ספק שעמדה לזכות הנתבעת הרשות להמשיך ולשלם את התשלום לשיעורין במועדים ובסכומים כפי שהיה עליה לשלם, עובר לביטול, בהתאם להוראות החוק.

לטענת הנתבעת, כפי שזו נטענה בסיכומים, לא נעשה מצד התובעת כל ניסיון לאפשר לנתבעת לשלם עבור המכשיר בתשלומים.

מהנסיבות שלפני, אני סבורה שהנתבעת היא זו שלא פעלה להסדיר מול התובעת אמצעי תשלום שבאמצעותו תמשיך ותשלם את החיובים עבור המכשיר. לא הוצגה בפני כל ראייה לפנייה או בקשה מצד הנתבעת לתובעת, לפיה היא מבקשת להמשיך ולשלם עבור המכשירים בתשלומים. נהפוך הוא, עולה מהחקירה הנגדית, שהנתבעת ניידה את המנוי לחברה מתחרה ומאז ועד להגשת התביעה לא פעלה לברר כיצד תוכל להמשיך ולשלם את החוב ולהסדירו, חוב כאמור שאינו שנוי במחלוקת. הנתבעת הסבירה בחקירה הנגדית כי ציפתה שהחיובים בגין המכשירים יבוצעו באמצעות הוראת קבע מחשבונה, זאת חרף העובדה שמספר הוראות קבע חזרו מסיבת אכ"מ, והנתבעת אף הודתה בחקירה הנגדית כי באותה תקופה למדה ורק אחרי סיום הלימודים, התחילה לעבוד, עובדה המצביעה על קשיים שעמדו בפני הנתבעת גם לאחר ההתנתקות מהתובעת.

מאז ביצוע התשלום האחרון ע"י הנתבעת בחודש 12/11, לא הובאה כל ראייה שהנתבעת ביקשה להמשיך ולשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת, גם לא בתשלומים, מאז ועד היום. מיותר לציין כי מאז התשלום האחרון ועד היום הצטברו התשלומים החודשיים לסכום לא מבוטל.

משלא נעשתה כל פנייה מצד הנתבעת לשלם עבור המכשירים לשיעורין ולא ניתן כל הסבר מדוע לא נערכה פנייה כזו, וכי לא נמצא בנסיבות העניין, כי התובעת סירבה לאפשר לנתבעת להמשיך ולשלם את החוב לשיעורין, שהרי בפועל כפי שעלה בחקירה הנגדית, על אף שהוראות הקבע חזרו בעבר מסיבת אכ"מ, אפשרה התובעת לנתבעת לבצע את התשלומים באיחור שלעיתים הגיע למספר שבועות. אין בעובדות שלפני להצביע על כך שהתובעת שללה מהנתבעת את הזכות להמשיך ולשלם את יתרת החוב לשיעורין והנתבעת היא זו שבחרה לא לממש את הרשות שהוקנתה לה על פי חוק.

אין חולק שבידי התובעת נותר ציוד שהיה עליה לשלם את יתרת החוב עבור רכישתו. ניוד המנוי לחברה מתחרה לא שחררה את הנתבעת מלהמשיך ולפרוע את התשלומים כסדרם, ומשלא עשתה כן, ונוכח התנהלותה של הנתבעת, רשאית היתה התובעת להעמיד את התשלומים העתידיים, בגין הציוד שנרכש, לפירעון מידי.